דיני חוזים בישראל קובעים את האופן בו יכולה מערכת המשפט הישראלית לכפות על אזרחי המדינה לקיים את התחייבויותיהם. לפי החוק, חוזים יכרתו בין שני צדדים באמצעות הצעה ותקבול - צד אחד יציע הצעה וצד אחר (או צדדים אחרים) יקבל אותה ויסכים לה. חוזים שיכרתו כוללים פירוט כתוב של רצונות שני הצדדים. חוזים יכולים להכרת בכתב או בעל פה, כל עוד החוק הישראלי אינו קובע אחרת. בישראל קיים חוק חוזים, שקובע מה הוא חוזה, כיצד חותמים על חוזה, ומה יכול להביא לביטול חוזה.
הפרת חוזים
לא כל החוזים שנחתמים מגיעים לביצוע ההתחייבות הכלולה בהם. קיימים מקרים של חוזים בהם אחד מן הצדדים מביא להפרת החוזה, דבר המתבטא בהחלטתו של הצד שכנגד שלא לקיים את הדברים להם התחייב. סעיף מספר 2 לחוק חוזים קובע שמי שזכויותיו נפגעו כתוצאה מביטול חוזה, רשאי לתבוע את הצד מולו היה חתום על החוזה, או להביא לביטולו של החוזה.
במקרים כאלו, המקרה יובא לבית דין המתמחה באכיפת דיני חוזים. בית הדין יבדוק אם התקיים יסוד סביר להאמין שהחוזה הופר בתום לב, או אם החוזה הופר במזיד ובמחשבה תחילה. על פי הדין הישראלי, מצב של תום לב נקבע על סמך מצב האדם בזמן החתימה על החוזה, וכן גם על סמך מצבו בזמן המשא ומתן.
פרשנות חוזים על ידי בית הדין הישראלי
במקרים שבהם תפרוץ מחלוקות בין שני הצדדים של החוזה, יתבקש בית הדין לספק את פרשנותו ברוח חוקי החוזים הישראליים (חלק כללי). סעיף מספר 25 לחוקי החוזים קובע שחוזה יתפרש על פי אומדן דעתם של שני הצדדים, כפי שזו משתמעת מהנכתב בחוזה. במידה שאינה משתמעת דעתם מתוך החוזה, החוזה יתפרש מתוך הנסיבות. פירוש הדבר הוא שבית הדין יערוך בדיקה יסודית של מצב החותמים על החוזה, האינטרסים שלהם, ההיסטוריה האישית שלהם והגינותם, וכך יקבע את דינו בפרשה.
עורכי דין המתמחים בדיני חוזים
בישראל, כמו בארצות מפותחות רבות בעולם המערבי, קיים נוהג שעורכי דין לוקחים בדרך כלל חלק במעמד של חתימת חוזים. עורכי הדין שילוו את החתימה יכולים לבוא מטעם אחד הצדדים, מטעם שני הצדדים, או שהם יכולים להיות עורכי דין ניטראליים שמונו לצורך הפיקוח על החוזה. ליווי של עורך דין מקצועי בעת חתימה על חוזה הוא תנאי הכרחי לכך שהחוזה יכובד וייחתם לשביעות רצונם של הצדדים.
